המוסד לביטוח לאומי ירושלים נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

ביום 14.1.13 נפגע מר קיללישה ארנסטו (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים, בעת שנסע במשאית פינוי אשפה במהלך עבודתו. הנפגע עבד וקיבל משכורת מחברת מסלול השלום (1997) בע"מ (להלן: "חברת מסלול"). הבעלות ברכב הייתה רשומה על שם חברת ש.ו.ש. פחטר יבוא ושיווק ציוד בע"מ (להלן: "חברת פחטר"). בעקבות התאונה שילם וישלם התובע לנפגע גמלאות נכות בסכום כמפורט בתביעה. הנתבעת היא חברת הביטוח שביטחה את הרכב.

התובע פנה אל הנתבעות בדרישה כי ישפו אותו בשיעור של 80% מסכום הגמלאות ששילם וישלם לנפגע, וזאת לפי הסכם השיפוי שנכרת בין התובע לבין חברות הביטוח בשנת 1979 (להלן: "הסכם השיפוי"). משנדחתה דרישתו של התובע, הוגשה התביעה שבפניי.

בבסיס המחלוקת בין הצדדים עומדת שאלת יישומו במקרה הנוכחי של מסמך הבנות מיום 12.11.1990, שנועד להבהיר סוגיות מסוימות בהסכם השיפוי.

אין חולק כי כאשר עובד נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד, כשהנסיעה היא לצרכי המעביד, קיים פטור מחובת שיפוי כלפי התובע. המחלוקת היא בשאלה האם הרכב שבענייננו עונה להגדרה "רכב המעביד" .

כאשר עובד שנפגע בתאונת דרכים נהג ברכב שאינו בבעלותו הקניינית של המעביד, עומדת לתובע זכות שיפוי לפי הסכם השיפוי. על כן, במקרה דנן, הואיל והרכב בו נסע הנפגע היה רשום על שמה של חברת פחטר, ולא עבר קניינית לשמה של חברת מסלול, זכאי התובע לשיפוי מאת הנתבעות.

לדידן של הנתבעות, מאחר ומה שקובע הוא הבעלות הקניינית ברכב בו נהג הנפגע, ולא הרישום הפורמאלי במשרד הרישוי והרכב נמכר למעביד כך שהבעלות הקניינית ברכב נתונה למעביד, פטורה הנתבעת מחובת השיפוי כלפי התובע.

התובע טוען שדין התביעה להתקבל, שכן אין די בשימוש וחזקה של המעביד ברכב אלא הרכב צריך לעבור לבעלותו הקניינית של המעביד וכי על חברת הביטוח הנטל להוכיח בעלות קניינית על כל רבדיה.

משמע, אין די בכך, שהרכב היה בחזקתו הבלעדית ובשימושו הבלעדי של המעביד במשך שנתיים והביטוח שולם על ידו.

לפי הפסיקה (ע"א 11517/07), רק במקרה של בעלות קניינית של המעביד (על כל רבדיה), ייחשב הרכב ל"רכב מעביד" עפ"י ההסכם.

התובע אינו חולק על כי פחטר ביקשה למכור את הרכבים ואף חתמה על הסכם למכירת הרכבים עוד לפני התאונה, אולם עסקת המכירה לא הושלמה והבעלות הקניינית מעולם לא הועברה מידי פחטר לרוכשת. יתירה מזו, גם אם עסקת המכירה בה מכרה פחטר את הרכב העבירה את הבעלות הקניינית מידי פחטר לרוכשת, הרי שהחברה המעבידה (מסלול השלום) לא היתה רוכשת.

הרוכשת היתה חברת סני שאינה מעבידתו של הנפגע - כך שבכל מקרה הבעלות הקניינית ברכב איננה של המעביד.

הנתבעת טוענת שהוכח על ידה, מעבר למאזן ההסתברויות הנדרש על פי המשפט האזרחי, כי המשאית המעורבת בתאונה, אכן הייתה בבעלות קניינית של מעביד הנפגע, במועד התאונה, ועל כן דין תביעת השיבוב להידחות.

עסקינן בשתי חברות, בבעלות שני אחים - חברת מסלול השלום, בבעלות יוסף אבוסניני, וחברת סני שירותי תברואה (1999) בע"מ, בבעלות אחיו, בלאל אבו סניני (להלן: "סני").

הנתבעת עשתה כל שביכולתה, על מנת לזמן לעדות את שני האחים ורק לאחר הוצאת צווי הבאה על ידי משטרת ישראל, הגיע מר בלאל למתן עדות, בהבהירו, כי אחיו יוסף נמצא במאסר. כן הובהר, כי כל מסמכי שתי החברות הוחרמו בשנת 2007 במסגרת פשיטה של מס ההכנסה.

הנתבעת טענה כי מדובר בשתי חברות שלובות שעבדו יחדיו במועד התאונה, ניהלו את עסקיהן במשותף במסגרת המשפחה, ורישומי בעלות על שתי החברות או על הרכבים של החברות, נעשו לצורכי מס בלבד, שעה ששתי החברות נוהלו בפועל על ידי מר יוסף אבוסניני, ושתי החברות השתמשו במשותף ברכבים שנרכשו והעסיקו ביחד עובדים.

לחילופין טענה הנתבעת שאין לחייבה כלל בריבית הסכמית מיום הדרישה, וזאת משני טעמים: אחד, משום שמרבית הזמן שחלף נגרם בהמתנה להכרעות כב' ביהמ"ש העליון, הן להכרעת ביהמ"ש העליון בדבר פירוש המונח "רכב מעביד", כאשר פסק דינו ברע"א 7161/08 ניתן רק ביום 2.6.11, והן להכרעה בדבר תחולת ההסכם על האירוע הנדון, כשהכרעת ביהמ"ש העליון ברע"א 8354/11, ניתנה רק ביום 19.4.12 ואין לחייב את הנתבעת בריבית הסכמית, שעה שהתובע הוא שהגיש ערעורים לביהמ"ש המחוזי בשני המקרים וכן בר"ע נוספת לביהמ"ש העליון בשתי הסוגיות, והמתין להכרעה סופית בנושא כשטענת התובע בכתב התביעה בפניי היתה, כי ההסכם לא חל על התביעה דנן וכי המונח "רכב מעביד" פירושו על פי הבעלות במשרד הרישוי.

הטעם השני, הוא משום שהיתה קיימת מחלוקת אמיתית בין הצדדים וסיבה מהותית לסירוב הנתבעת לשפות את המל"ל, בהתאם לדרישתו, ועל כן אין להטיל עליה לשאת בתשלום הריבית המקסימאלית אשר נקבעה בהסכם, כפי שנפסק בת.א. (י-ם) 4844/00 ובת.א. (י-ם) 11481/02.

דיון והכרעה